מחשבות בעקבות הסגר

מחשבות בעקבות הסגר

מבוא

ההתערבות של המדינה בחיינו מוגזמת בעייני. מדוע הפוליטיקאים לוקחים לעצמם את הזכות להחליט עבורנו מה לעשות, איפה להיות, אילו סיכונים לקחת על הבריאות שלנו ועוד.

אם רגע להיות ציני – אם מוות מקורונה הוא בל יעבור, מדוע למות מסרטן זה לא משהו שהמדינה נלחמת בו – למשל ע”י ידי איסור גורף על יצור ומכירה של סיגריות? מדוע היא מסכימה שאנשים ימותו בדרכים? איך היא מאפשר לנו לחיות כאן כאשר נשים נרצחות?

מחשבות שעולות מעיון במסמך של משרד הבריאות, שפורסם באפריל 2020.

ניתוח גורמי תמותה

 

 

 

 

 

התמונה הכללית חיובית. שיעור הפטירות קטן עם השנים. אצלי היא מעלה שאלה – מהם חיים? עד כמה ניתן להתערב כדי להמשיך את החיים. מה היא איכות חיים מספיק טובה שכדאי להמשיך אותם. כמה אנשים חיים היום בישראל במצב סיעודי חמור? ואולי היה יותר פשוט שיתנו להם למות בכבוד.

 

שאתות ממאירות

את המילה שאת אני פוגש לראשונה. מויקיפדיה אני לומד ש”בדרך כלל, גידול מביא להתרחבות חריגה של הרקמה בה הוא נוצר (ומכאן שמו), כלומר יצירת שְׂאֵת (מאסה), או ‘תהליך תופס מקום’ (- מונח שימושי בתחום הדימות)”.

זה גורם המוות העיקרי באופן ניכר מעל הבא (מחלות לב). ככל שעולה הגיל הסיכון גבוהה יותר. האם החיים בארץ נעצרו פעם בגלל גורם זה? האם בוצעה הסברה ממה זה נגרם?

בפרסום אחר של משרד הבריאות, מוצגים נתונים לשנת 2016 לגבי מקרי תמותה מסרטן.

סרטן הריאה

גורם התמותה העיקרי אצל גברים מסרטן (20% אצל יהודים ו 37.8% אצל ערבים) בגלל סרטן הריאה. האם מדינת ישראל פועלת בנידון? מדוע הסיגריות הן עדיין מוצר חוקי במדינה? אם לגיטי לעצור מדינה לחצי שנה בגלל וירוס הקורונה, מדוע לא אוסרים על יצור ומכירה של גורם מסוכן הרבה יותר?

סרטן השד

אצל נשים הגורם הראשון הוא סרטן השד. עד כמה אנחנו נלחמים בו? מחיפוש אחר גורמי סרטן השד מצאתי שלוש קבוצות של גורמים המשפיעים על מחלה זאת – השתייכות קבוצתית, סביבה ואורח חיים וגורמים אישיים.
השתייכות קבוצתית (משפחה, תורשה ומוצא אתני) – אם זה קרה אצלנו במשפחה כדאי שנבדוק את עצמנו טוב יותר. זיהוי מוקדם מציל חיים.

גורמי סביבה – כוללים חשיפה לכימיקליים סינטתיים ולקרינה. יש להיות מודע שקרינה מייננת בשימוש רפואי מזיקה הרבה יותר מקרינה לא מייננת של תקשורת נתונים (סלולר ו wifi). הכותבים שם ממליצים לא להימנע מאבחון בהקשר של סרטן השד. דעתי, היא שאנחנו צריכים לשכלל את שיטות האבחון שלנו ולצמצם למינימום את האבחון באמצעיים מייננים: רנטגן, CT (הדמייה ממוחשבת המבוססת על כמות גדולה של הקרנות). והעדפה שימוש באמצעי אבחון כמו אולטרסאונד ו MRI.

עוד נכתב שם בנוגע לכימיקליים סינטטים – “מחקרים מצביעים על הקשר בין כימיקלים סינתטיים מסוימים שמחקים את פעולת האסטרוגן (קסנו-אסטרוגנים: מצויים בחומרים מסוימים במוצרי הדברה, פלסטיק, חומרי ניקוי, תרופות מרשם, ועוד) לבין הסיכון לחלות בסרטן השד. חלק מהחומרים הוכחו כקשורים לסיכון למחלה באופן ודאי, וחלקם – כבעלי קשר סביר או אפשרי”. המלצתי היא כמובן לעבור לתזונה המבוסס על מזון נקי מרעלים ובמידת האפשר למזון אורגני.

סרטן המעי הגס וחלחולת

ניתוח הגורמים התמותה לשנת 2016 מציג כגורם מספר 2 למוות מסרטן אצל גברים ונשים את סרטן המעי הגס והחלחולת. את הגורמים לסרטן המעי מצאתי כאן. הכותבים מציינים: “מחקרים מדעיים מצאו קשר בין סרטן המעי הגס והחלחולת ובין תזונה. תזונה עשירה בשומן ובחלבונים מהחי (בעיקר בשר מעובד, כגון נקניקיות, בשר מטוגן או צלוי), ובמקביל, דלה בסיבים תזונתיים (פירות וירקות), קשורה לעלייה בסיכון לחלות בסרטן המעי הגס והחלחולת.”

עד כמה אנחנו נלחמים במחלה זאת? האם עצרנו את המדינה לרגע? האם משרד הבריאות יוצר הסברה בעד מזון לא מעובד ובעד פעילות גופנית מתונה?

מחלות לב

מוות ממחלות לב הם הגורם השני בשכיחותו מגיל 45. על פי אתר שחל הגורמים למחלות לב יתר לחץ דם, עישון, רמת שומניים גבוהה בדם, השמנה, סוכרת וגורמים פסיכולוגיים וסביבתיים. אנו רואים, שהעישון לא רק גורם לסיכון במחלות ריאה, אלא גם מסכן את הלב. מדוע המדינה לא נלחמת בו באופן בו מרשה לעצמה להלחם בקורונה? האם ישנה מספיק הסברה בעד פעילות גופנית מתונה המחזקת את מערכת הלב? האם יש הסברה בעד תזונה המנקה את כלי הדם ותורמת לבריאותינו?

תאונות

ניתן לראות שתאונה היא גורם המוות העיקרי לצעירים בני 15-24, הגורם השני לתמונה של בני 25-44 והשלישי של תינוקות וילדים.

עד כמה אנחנו כחברה נלחמים בתאונות? האם עצרנו את החיים במדינה בגלל תאונות? האם ישנו יום לאומי למלחמה בתאונות? האם ישנה מספיק הסברה בנוגע לחומרת הסיכון?

לא ראיתי פירוט הנתונים לפי סוג התאונה. אני מניח שמדובר בעיקר על תאונות דרכים, בצד תאונות עבודה.

אני מניח שמה שמגדיל את הנתונים הם שתייה בשכרות של נהגים צעירים. ועולות לי שאלות – עד כמה אנחנו מדברים על הצעירים על כך? עד כמה הם מרגישים בנוח לשתות בבית ולא במקום שהם צריכים לנהוג ממנו הביתה? עד כמה פשוט לקחת מונית? 

קורונה

מחלה זאת מסכנת חיים וייתכן שגם גורמת נזק מצטבר. עלינו לעשות כל מה שניתן כדי להימנע מהדבקה. השאלה היא באילו מחירים.

מחלת הקורונה שונה מן הסיכונים והמחלות האחרות המוזכרות כאן בעובדה שהיא מדבקת. האם העובדה שבאמצעות בידוד חברתי ניתן לעצור אותה היא סיבה מספיק חזקה כדי לפגוע פגיעה אנושה בחברה ובכלכלה?

מלחמה בקורונה באמצעות סגר כללי מחמיר בעייני היא כמו להפציץ שכונה במטרה להרוג כמה מחבלים. כפי שזה לא לגיטימי להרוג ולהרוס ללא הבחנה את האויב, כך לא לגיטימי בעייני לסגור את כל המדינה.

שמירה על החיים צריכה לעשות במעגלים

בראש ובראשונה האחריות היא של כל אדם על עצמו (וילדיו הקטינים). כל אדם צריך להעריך את הסיכונים שניצבים בפניו ולהחליט האם נכון לו לקחת את הסיכון ביציאה מהבית. בנוסף עליו ללמוד כיצד לחזק את גופו – המערכת החיסונית במיוחד כדי לעבור בצורה קלה מחלות בכלל וקורונה בפרט. עד כמה אנחנו כחברה עוסקים בשאלה כיצד נחזק את עצמנו? איזה חלק מהמשאבים של משרד הבריאות ומשרד החינוך מוקצים לקידום המודעות?

כל משפחה צריכה להגן על עצמה. אם יש בבית אנשים בסיכון גבוהה למשל בגלל מחלות רקע – לצמצם את היציאה של כל בני הבית למינימום ההכרחי, להימנע ממגע עם אחרים.

אחריות של כל מנהל – עיסקי או עירוני לקבל החלטה עד כמה הפעילות אצלנו חיונית. האם צריך להגביל אותה או להפסיק אותה. לדוגמא, אם בבית ספר שיעור החולים גדל, אז לשלוח  את כולם ללימוד בזום. אם יש הדבקות בשכונה אז להתפלל בשטח פתוח ומרווח. אם יש נדבקים בעיר – לסגור את מרכזי המסחר והבידור.

האחריות היא של כולנו! כל אדם ובעל תפקיד לקבל את ההחלטות מתוך הבנת האחריות שלו ולפעול בהתאם.

לסיכום

אחריות כל אחד מאיתנו מבחינת אישית, ניהולית וציבורית לקדם את הבריאות והביטחון שלו ושל האנשים שנמצאים תחת קורתו. כלל שנלמד בעצמנו ונלמד את האחרים סביבנו נכיר את הסיכונים ונפעל יחד כחברה להגעה לאורח חיים.

מתוך ראיית הסיכונים, נגבש לנו דרך פעולה חיובית המשרה רוגע, נועם ובריאות נפשית שתומכת בריאות כללית. כל זאת בשמירה על חופשה הבחירה של כל אדם.

שתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב pinterest

מגדלים ?
נשמח לשמוע מכם